קדימה: דמדומים ושקיעה
נמרוד נוי
5/11/2011
הנוסחה כאן היא מאוד פשוטה. כשלא עובדים ולא מתנהלים נכון גם התוצאות שמקבלים מאוחר יותר אינן טובות. כל מי שעיניו בראשו והוא מוכן להשקיע קצת מחשבה מושכלת יותר יכול להבחין, כי המערכת הפוליטית בישראל היא סיפור הזנחה דורי רב ממדי שאנו כולנו משלמים עליו בגדול. קדימה כמפלגה חדשה הייתה אמור לתת תשובה מוחצת למציאות עגומה זו והיא לא עשתה זאת. וכשלא עושים את מה שצריך, כשלא מתמודדים עם שאלות היסוד והאמת של חיינו, כשלא מגדירים היטב את הדברים ואת המטרות אז גם לא מגיעים לשום מקום, וזהו בקיצור רב סיפורה העצוב והנוגה של מפלגת קדימה. סיפורו של כישלון ידוע מראש. מלכתחילה קדימה לא כוונה כראוי, דרכה לא סומנה כנדרש ונתיבותיה לא הובהרו דיים. מייסדיה לא השכילו להבין את הדברים וגם לא יכלו להם. משהו בשלשלת הדורות השתבש לנו. ידענו להמשיך את שעשו קודמנו ולא הוכשרנו לפרוץ דרך חדשה.
הגדרת זהותה של קדימה כמפלגת מרכז הייתה התקשקשות ריקה וחסרת פשר, בטח ובטח לא משהו שניתן לבנות סביבו סיפור חדש ושובה לב, ולנסח אתוס לאומי עדכני ומאתגר לעם היושב בציון. כך גם תרבותה הפוליטית ודרכי התנהלותה, שהיו מיושנות להחריד ולא התאימו ליצירת משהו חדש. וכך אני כותב בספרי על המערכת הפוליטית בישראל "לקראת פרדיגמה חדשה" שניתן לקוראו ב- nimrodnoy.wordpress.com : "בהחלט אפשר לזהות כאן את קריסת האתוס הגדול של 'בחורינו הטובים' ו'מלח הארץ'. ראו לאן הובילו אותנו אותם 'גיבורי החייל' ששמנו בהם את מבטחנו. תמה תקופה בישראל. הסתיים לו עידן בחיינו הלאומיים. אנו נדרשים עתה למשהו חדש שלא הכרנוהו מקודם לדמות חדשה של ישראלי מוביל".
כולנו רחצנו במחדל זה. ידינו אינן נקיות. אך הגדילו לעשות נבחרינו. גם אם נולדו אל תוך המציאות הקיימת, היה עליהם להתרומם אל גודל השעה והעשייה הנדרשים ולפעול נמרצות לשינוי פני הדברים. את זאת כמובן הם לא השכילו לעשות, ומדינת ישראל והחברה בה משלמים על כך מחיר כבד. ומי שסבור שזו איננה הפרת אמונים יסודית שיש בה גם מרכיבים של שחיתות שיקום ויאמר זאת. הנזקים בגין חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל הם עצומים ורבים והם כבר מזמן בעלי משמעות אסטרטגית מן המעלה הראשונה. ככך, מי תוקע לידינו שהאנשים המובילים את קדימה, שאינם יודעים להתמודד עם שאלות היסוד של הפוליטיקה הישראלית, ישכילו לפתע לנווט את הספינה הזו הנקראת מדינת ישראל אל עבר חוף מבטחים.
ציפי לבני בנתה משולש יפה צלעות וחד קודקודים בתוך תבנית מגן דוד של שלום ובטחון, חברה וכלכלה ומדינה יהודית ודמוקרטית, וכינתה זאת בשם ה'אידאולוגיה של קדימה'. שאול מופז סבר שעליו לשבת ולנסח, בעזרת מספר חברים, תכנית לאומית לשלום ובטחון ולצדק חברתי. ואבי דיכטר הגדיל לעשות כשהחליט שזו העת וזו השעה המתאימה לעסוק בניסוח חוק יסוד: ישראל מדינתו של העם היהודי. איש מן הכבודה הכבדה הזו לא נתן את דעתו לצורך האקוטי שלנו להתמודד עם חולשתה של המערכת הפוליטית, כמצוין לעיל. איש מהם לא השקיע ולו קמצוץ של מחשבה והגות בנדון. חמור מכך, הם דחו חומרים איכותיים שהוגשו אליהם בהקשר זה. ומרוב כבודה מתקיים כאן עקרון ההכבדה. הכבודה הכבדה הזו איננה מאפשרת לנו לחולל מפנה גדול בישראל. להקפיץ אותה מדרגה. להתאימה אל תנאי המציאות המשתנה. לענות לרחשי ליבם של ה'ישראלים החדשים'. להבין את השפה החדשה ומסריה.
מכאן, חשוב שנבין, שללא מסד לא נוכל לבנות את הטפחות ולא להניח את הגג עליהם. וכל הדיבורים האחרים על מנהיגות כזו או אחרת ושיפורים מקומיים וטכניים שונים, אף שהם נכונים, הם בטלים בשישים. דבר לא יעלה ולא יצלח בידינו אם נתעלם משאלות היסוד של קדימה והמערכת הפוליטית כולה. מבלי שנתעל את עצמנו לערוצים של עבודה מקצועית ואיכותית מן המעלה ראשונה, אין ולא תהיה תקומה לקדימה. האבות המייסדים של המדינה התמקדו במעשה החלוצי, ממשיכיהם התרכזו בביסוסה וחיזוקה של המדינה ועל דורנו מוטלת האחריות לשאת אותה אל עבר העתיד. נראה כיום שדור הפוליטיקאים הנוכחי איננו כשר למשימה זו. לפיכך אנו צפויים לכישלונות ולהפסדים שילכו ויעצימו. אני בהחלט מזהה בקדימה עיוורון גדול שמתלווה לה גם שמחת הבורות והאדרתה, וכל שאנו יודעים לעשותו הוא אותו עוד מאותו הדבר. על רקע זאת דמדומים ושקיעה הן מילות תואר מתאימות.
